איך בלוג נולד

שלום חברים,

נושא הלמידה מרחוק, או מה שקרוי למידה-אלקטרונית או למידה-מקוונת, הופך בשנים האחרונות יותר ויותר חשוב עבור מדינות רבות בעולם. ואף בעבור העולם כולו, במיוחד בתקופות של משבר כמו משבר-הקורונה שהתרגש עלינו לאחרונה.

שימשתי במשך שנים רבות כעורך וכעיתונאי ברשת "שוקן". עבדתי ככתב גם בעיתון עיתון "הארץ". שיטת עבודתו של כל עיתונאי ידועה לי היטב. אך פחות מכך לקהל הרחב.

כיצד בעצם מתחיל עיתונאי לסקר תחום מקצועי מסוים, שבו, אם להודות על האמת, אין לו אפילו מושג קלוש, כאשר העורך קורא לו לחדרו ומטיל עליו את המשימה הזאת? התשובה הכי כנה שאני יכול להציג לכם: הוא פשוט קופץ למים ומתחיל לשחות. מנווט את דרכו בעיקר בעזרת "חוש" של סקרנות טבעית וכישרון מסוים לזהות סיפור טוב ולספר אותו.

עיתונאי חכם, שזה בדיוק מצבו, יעדיף לשחות תחילה במים רדודים (וזו העצה שאני מעניק כמובן לעצמי...). ללמוד את המושגים ואת הטרמנולוגיה של התחום. לתהות, ולעתים אף לטעות (וכמובן לתקן).

לאט לאט, לא ביום אחד אלא במשך שבועות ולעתים אף חודשים, הוא יתפוס מעט יותר ביטחון עצמי ויתחיל לשחות במים בינוניים ועמוקים. שם הוא יגלה את השחקנים הראשיים בתחום. וגם את שחקני המשנה ואפילו את השחקנים הקטנים (והמרתקים ביותר).

במשך הזמן, אם יתמיד ויתמקד בתחום המקצועי שלו, הוא יתחיל לאסוף ידע. הרבה מאוד ידע. הרבה מעבר למה שהוא יכול להתמודד איתו.

זה יהיה הרגע שבו העיתונאי המקצועי שלנו יצטרך לבחור לעצמו נישה יותר קטנה וספציפית. תחום מיוחד במינו שמרתק אותו יותר ואשר שם הוא כבר יכול להגיע להישגים יותר משמעותיים, לסקר את ההתפתחויות המשמעותיות ולגעת בקצה החוד של הטכנולוגיות והידע.

בלוג זה הוא אפוא בית גידול, חממה, אינקובטור, לבלוג מקצועי יותר אשר ייוולד כאן באחד הימים ויפרוש כנף. ועד שזה יקרה, אני מזמין כל אדם סקרן, להצטרף אילי, מדי פעם, לחוויה מרגשת של גילוי ולימוד התחום. 

שלכם,

שמואל מאירי-בוטסהיים*, בלוגר

(ולמרות הכול עיתונאי בנשמתי!)

*מה פתאום מאירי-בוטסהיים? הבלוג הזה התחיל להופיע סמוך מאוד ליום השואה 2020. קיבלתי עליי, בהחלטה של רגע, לצרף לחתימתי על הבלוג המסוים הזה, בגרסתו העברית והאנגלית, גם את שם משפחתם המקורי של סבי וסבתי, יוסף ומינדלה בוטסהיים הי"ד, תושבי ברלין, שנרצחו בתקופת השואה.